זה סוגר בלי הפסקה
קורות הנשמה נסגרות כמו בעינוי סיני
לאט לאט, בחריקות קטנות מטריפות.
האור הולך ונחלש והופך לצללים מהגהינום
החריקות לא מפסיקות והקירות, הקירות מתקרבים,
ואז בא גל הבחילה, נחשול הקבס
להקיא את עצמי החוצה,
להקיא את כל גועל העצמיות,
להקיא אותי חתיכות, חתיכות,
חתיכות שחורות, חתיכות ירוקות, חתיכות צהובות,
להקיא אותי עד שיצא לי מהאף,
עד שהעיניים ידמעו ללא שליטה
עד שהכל יטוהר מבפנים ויהיה מקום לרוח רעננה,
מקום חדש לגמרי, נקי כמו לפני ליל הסדר
עם מפה לבנה ואגרטל פרחים צבעוניים,
וריח של חומרי ניקוי מסביב
ואני עם שמלה לבנה ארוכה ונעליים לבנות רכות,
ושקט של בין ערביים כמו בערב שישי,
הכל קדוש, אני קדושה, אני אוורירית,
אני החדשה, אני שבת המלכה.