בלב החורשה ישנה ביקתה
שהארץ והזמן עומדים מלכתה
כותליה מכוסים מתפסים
וחצרה מלאה עשבים שוטים
בחזיתה ניצב עץ שסק זקן
המכוסה בשמיכת מתפסים כישן
פריו עלוב ומצומק
וטעמו טעם רקבון מתקתק
ממנו שביל צר נמשך
שמרצפותיו פקעו וכולו מלוכלך
עצי קזוארינה שורקים חרש
אל מול הבית ספסל טחוב קרש
שנהג להיות אדום בימים אחרים
אך התבלה והתעפש עם השנים
עליו יושב זקן בא בימים
מנגן על מפוחית ישנה סיפור חיים
מלבד העצים והארץ אין עדים לסיפורו
האנשים מעדיפים להשאירו לנפשו
על הספסל אשר בלב החורשה
רחוק מן הישוב אל מול הבקתה
נושם איש הכלום נשימה אחרונה
העצים הנישאים שורקים לו אשכבה
לעולם לא ידע איש את סיפורו
אך מקהלת קזוארינות תזמר לכבודו
לא יתדפק עוד איש על סף דלתו
אך עץ שסק זקן עוד יתן פריו
והספסל הטחוב יסמיק באודמו
והעשבים השוטים ינבלו למענו
ועשן יתמר מארובת ביתו