יוד בן שמונה-עשרה / אני לא מסריח |
כאילו שלאף אחד לא אכפת.
אני מסתכל על כולם מהצד,
כולם נהנים ורק אני לבד.
אני לא מסריח בפה מקפה,
אני לא חולה, אולי קצת לא יפה.
זאת לא סיבה לשבור לי אתה הלב.
כמה שאני מנסה- ככה זה כואב.
זה כמו לקבל מכות חזקות.
לפעמים אני רוצה לבכות
וכמה שאני רוצה ומתאמץ,
זה לא יוצא ואני מתפוצץ.
ואינני גיבור, כי בכיין,
אז למה הדמעות לא זולגות מעצמן?
עצוב לי ורע לי ואין לי כבר כוח.
אני פשוט רוצה לברוח ולשכול.
אני לא מסריח.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|