בחוץ, 14 מעלות בקושי
קור כלבים
או לפחות חתולים
בפנים, 41 מעלות
הבדל קטן
טמפרטורה מווסתת היטב
כל החלונות סגורים
ממילא עשן הסיגריות לא מפריע לי
עוצם עיניים ונשכב
התנור פועל גם כשאני ישן.
למי אכפת אם תהיה שריפה?
אני יכול לחשוב על הרבה דברים גרועים יותר
לפחות בשריפה יהיה לי חם.
הגהינום קר.
עוצם עיניים ומרפה
נותן למוח להתכרבל בגולגולת ולכבות את עצמו
זמן לישון.
ועם השינה באים החלומות
חוזר הגהינום.
קר. כל כך קר.
עובר אותם אחד אחד
כמוצגים בשורה במוזיאון
החיים על פי אהוד
תערוכה בתלת מימד
כל החלומות השבורים
מסודרים כמו צוערים במסדר כנפיים מזויין
שם עומדת החתולה ממאלזיה
וכאן מצלמת טלוויזיה
בפינה, מיותם יושב ספר בכריכה קשה
כל החלומות השבורים.
הנה ניצבת הפרח
בין זרוע ביו-מכנית
והאמונה שאפשר לעשות איזה שינוי
איפשהו באמצע עומדת הלהבה השחורה
בוערת באש קרה
היכן שהוא הכל נגמר
וכל החלומות נשברו
ונשאר רק דבר אחד קטן
הגהינום
קר. כל כך קר פה בגהינום.
מתעורר, שטוף זיעה קרה
לא באמת משנה איזה מן המוצגים המוזיאוניים משך אותי לתוכו
הפעם. כולם מסתיימים אותו הדבר.
מערה כמויות בלתי אנושיות של קפאין לתוך הגוף במאמץ נואל
לדחות, ולו בקצת, את פרק הזמן הבא
את זמן השינה
את הזמן שבו, ארצה או לא,
יקומו הרוחות מקברן
ויגררו אותי למטה
יורק ומנאץ
לתוך הגהינום
אני אוהב חום. תנו לי חמסין כבד ואני מאושר
אני פורח בארבעים מעלות בצל, ביחוד אם אין צל.
אבל חיי כבר נטשו את הקיץ
החיים שלי בחורף
חורף תמידי
עקשן.
שונא כשקר.
אומלל כשקר.
והגהינום קר.
הו, כל כך קר.