בעיר אפלה של דמדומים
עם נפשות שחיות חיים עגומים.
אנשים חצי רוחות שמחכים למושיע
לאותו יום גאולה בו הוא יגיע.
אף פעם לא מאבדים תקווה
אפילו שכל אדם רגעי כאב חווה.

כשאנשים על הקרשים
כשעוברים זמנים קשים.
תינוק שננטש משמיע רעשים
מה לעשות,יש גם כאלה אנשים.
אז מתחילים לחפש את הלא נמצא
בידיעה שיש תמיד מוצא.

למה אזרח מגיע למצב שהוא פרנואיד
פוחד להיות לבד בחושך מסתובב עם לפיד.
מאיזו סיבה אנשים כבר לא סומכים על האחר
את דרך איש הזאב לעצמך אתה בוחר.
סיפורים שכולם חוץ ממך מושחתים, לעצמך אתה מוכר
אבל אתה יודע שבסוף אתה כן צריך חבר.

כשהינך מגיע לקו הייאוש
צריך להתגבר אתה חייב להיות נחוש.
כשאתה נמצא בשפל המדרגה
כאשר אין נמוך ממך בדרגה.
אתה מוכרח להיות חזק
להתעשת במהירות הבזק.

פזמון:
לוקח מטפחת לנגב את הדמעות
לוקח מטפחת להסתיר את ההבעות.
עיניים עצובות רואות דרך אישון פסימי
אבל גם כשהכול נראה רע צריך להיות אופטימי.
אסור להתייאש גם בעת צרה
צריך לחפש את האור בקצה המנהרה.