יש לי חברה. היא החברה הכי טובה שלי. אני הכי אוהבת אותה
בעולם. אנחנו עושות הכל ביחד (טוב לא הכל...)
אבל בזמן האחרון היא מתנהגת מוזר.
לפני כמה חודשים היא התקשרה אליי ואמרה בשמחה שהידיד שהיא
סיפרה לי עליו עכשיו חבר שלה. זו הייתה הפעם האחרונה שהיא
התקשרה. היא מסתובבת עכשיו רק אתו, עוברת דרכי כאילו אני אויר,
ותוך כדי דורכת לי על הלב. אני מרגישה כל-כך מנוצלת. כאילו את
החברות שלנו היא לקחה ושלחה לעזאזל! אני כבר למדתי את הלקח
שלי-לעולם לא לקחת ברצינות חברות, אבל כשחושבים על זה, זה די
עצוב!?! אתם לא חושבים?
מה אני אומרת? אני יודעת הרי כמה זה חשוב חברות. אני פשוט לא
יכולה לדמיין את החיים שלי בלי החברות שלי. הם יכולים להראות
כל-כך ריקים...
אותי לא מביס שום גבר, בייחוד לא בלי קרב. אני יכולה...! ואני
יכולה...!
מה אני יכולה לעשות בעצם?
אולי אקח אותה הצידה ואדבר אתה בהפסקת 20?
או שאפגש עם החבר הזה ואגלה שהוא לא נורא כל-כך?
או אולי כדאי פשוט להתעלם כי כל אדם משתנה וחבר טוב צריך לקבל
את השינויים של חברו כי אחרת מה שווה החברות?
אם אדם לא בוגר לשכוח, הוא לא בוגר לסלוח!
אני צריכה רק לסלק את השנאה מלבי, ולמלא את החלל בסבלנות
והבנה, לא לדחות או להדחיק את האהבה שלי אליה, והכי חשוב -
להקשיב לעצות של עצמי...
סוף(שהוא רק התחלה)