בוקר. בית הפנטגון, מחלק האבטחה.
אני נכנס למשרד, מתכונן למתקפת נגד.
גנרל מכובד יושב במשרדו. 'אדם חלש', אני חושב. צריך את כל
העידודים והפרסים כדי לעודד אותו בעוד הוא נרקב במשרדו, בו
יישאר מן הסתם כל חייו, ולא יראה או יחוש את עוצמת המלחמה
מקרוב לעולם. אם הכל נכשל, אפשר לנצל את זה נגדו.
הבעיה היא שבגלל שאני גאון, כולם מצפים ממני להצליח. לא רוצה.
החייל הזוטר שליווה אותי יוצא מהחדר בפקודה, כדי למלא עוד
פקודות. עוד אדם שלא ידע מה לעשות בחייו, והמדינה מנצלת זאת
ומציבה אותו בצבא. במקום שיתפתח להיות אמן או מדען יסיים את
חייו במשרד עלוב עליו כתוב 'רמטכ"ל', ויישם את מה שאומרים לו
פוליטיקאים.
הגנרל מולי קטע את מחשבותיי, "השאלה היא לא למה כן תצטרף
לשירות הביון. השאלה היא - למה לא?"-"ובכל זאת, למה כן?" הגנרל
חייך. הוא אהב את הנאום הזה. "כי בהיותך מאובחן כגאון, תהיה
חשוף לטכנולוגיות חדישות שלא קיימות בשוק, כי הן סווגו "סודי
ביותר". תעבוד עם המיטב של המיטב, העלית של הצבא החזק בעולם.
תוכל לפקד על..." - "אז תן לי להבין". קטעתי אותו בגסות. הגנרל
הופתע ואמר: "המשך"-"אז אתם מקבלים מידע מודיעיני על טרוריסט.
הוא הלך להתחבא באיזה  כפר נידח בעיראק. הטרוריסט הזה יודע
יותר מדי על אנשים חשובים בממשלה, שלוחצים עליך לחסלו בכל
מחיר. בלחיצת כפתור אנו שולחים טילים שקטים ובלתי-ניתנים
לזיהוי שאני ועוד כמה סדיסטים אחרים פיתחנו, ובשנייה חיסלנו
אותו ואת כל הכפר. ברגע, עשרות אנשים שאנ'לא מכיר, מעולם לא
הייתה לי אתם בעיה, לא חייבים לי כלום, מחוסלים, ואולי שרד
מישהו שכרגע איבד את כל משפחתו ורכושו, פרט לאיזה-30$. עכשיו
עיראק מתעצבנת, ומעלה את מחירי הדלק, אימה שוררת ברחובות
והשורד בורח עם הכסף לאמריקה. עכשיו הוא מנקה רצפות של האנשים
שחיסלו את כל משפחתו, מקבל 100$ לחודש, כי הממשלה לא יכולה
להרשות לעצמה לשלם לו יותר כי מחירי הדלק בשמיים.
אז כתשובה לשאלה למה לא להצטרף אליכם - לכו למנקה בחוץ, תשאלו
אותו".