יד הגורל
מרחיקה
אותך במוחי
מדחיקה

האהבה שהייתה
ביני ובינך
אהבה שעלתה
קוראת בעיניך

כשנעלמתי מחייך
לא התכוונתי לשוב
הסומק בלחייך
כמו התחנן שוב

כאב חד
כמו סכין
ננעץ בלבי
ונשאר לעד

מתחמקת
מרוע גזירתך
מתרחקת
מכוח גרירתך

אהבתי פעם
לעולם לא עוד
אין עוד טעם
אין בך כבוד

מאבק אבוד
נגד רגשותיי
מאוד לא אהוד
ושוב מפסידה

רוצה להיעלם
מחייך לעד
לא להיבלם
להישאר לבד

כשברחתי ממך
ראיתי שחור
להיות עמך
זה לפול לבור

אך לך לא מזיז
אתה עוד מאוהב
נאחזת בזיז
של רגש מעורב

ושוב אני בורחת
ושוב מתחבאת
עליך שוב רותחת
וכבר לא מתפלאת
עליך.