רבתי מזמן עם חבר שלי ומאז אנחנו לא מדברים...
ואמא אמרה לי: "עזוב אותו! יש לך עוד מלאאאאאא חברים!".
ואמא צדקה כמו תמיד ואיתו כבר לא דיברתי... נגמר ואין כבר חבר
כזה.
קצת אחרי רבתי עם ידידה ומאז אנחנו לא מדברים...
ואמא אמרה לי: "עזוב מה היא יודעת? יש לך עוד המוווווון
חברים!".
ושוב אמא צדקה ועם אותה אחת כבר לא דיברתי... נגמר ואין כבר
אחת כזאת.
עם חלוף הזמן רבתי עם חבר טוב שלי ומאז אנחנו לא מדברים...
ושוב אמא אמרה שיש לי המון חברים.
וצדקה אמא ושמחתי אני כי נגמר ואין כבר חבר שכזה.
אבל אחרי זמן מה רבתי עם עוד הרבה אנשים ומאז אנחנו לא
מדברים...
ושוב אמא חזרה על אותו משפט: "שילכו לחפש ת'צמם! לך יש עוד
המון חברים".
אבל הפעם אמא לא צדקה... כי אחרי שרבתי עם זה ועם זה ועם
זה... נגמר ולא היו כבר חברים...