מנסה לבנות מגדל בבל של אהבה. יסודותיו- עצב, והשמיים- שמחה.
(מגלומניה היא שמי השני). אלוהים גזר אותנו לסבל, כך שנבכה
במקלחת, ודמעותינו יציפו את הביוב, יישפכו לים ויהפכו לגשם.
צדק פואטי- בבכיינו אנו מפיצים את העצב, כפרפר המזריע פרח.
אך אני קוראת תיגר על אלוהים, כמעט דון קישוט מודרני- נלחמת
בתחנות הרוח בהן נוצר לחם אהבתי. אין שפה שתעצור אותי, אין
מנוף שישבור אותי- כל אדם שיאהב אותי יניח אבן יסוד במגדל,
את הסרט אני אתן לך לגזור.
(הערה- נכתב בכתב קטן על מנת לנסות לשמור על המבנה המלבני.) |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.