גושים של סרח עולים מגרוני.
אין פה מטאפורה,
זו האמת לאמיתה.

צהבהבים וצמיגיים,
קטנים או קטנטנים,
בערבים או בבקרים,
כבר כמה חודשים
מידי כמה ימים
הם עולים ובאים:
גושי סרח מסריחים.

בתחילה עוד הייתי
ממולל אותם בין אצבעותי
ומקרב לאפי.
מה רב היה הסירחון,
מה עז.

בבוקר לפעמים
בשוטפי את הפנים
שוב אותי הם מפתיעים
ואת גרוני מדגדגים,
מגרדגרדים,
עולים ובאים
גושי סרח מסריחים.

ואף על פי שהם באמת מצחינים
(יש להם ריח של מוות וריקבון),
עדיין,
בכל פעם מחדש
אני מוכרח למולל ולהריח אותם,
ולהשתאות
(וגם קצת להתגאות)
על הסרח שיצא ממני.
מ מ נ י !
פרי גרוני-
פאר היצירה!