בערב שלא קרה מצאתי את האושר.
ברגע שתלוי ביני ובין המציאות.
האופק שוב היה שליו והאור בעיני ניבט אליי מבעד למרחקים.
באוויר שלא נשמתי התמלאתי כוחות מחודשים.
בהדהוד העבר שמעתי את העתיד.
המבט שלא הביט שטף מעליי עול חיים שלמים,
ושפתיי מלמלו הבטחות למחר חדש.
נקי, שלם.
מסע שהגיע לקיצו.
מפי יוצאת אנחת רווחה,
ודמעות שוטפות את תוכי מכינות את הקרקע למסע חדש.
קל, משחרר.
מסע בלי מטען,
הרגשה לא מוכרת.
הכאב מתפזר באוויר העולם מפנה מקום לתקווה.
בערב שלא קרה,שם האושר נמצא.
אני כורעת תחת עומס המשא.
הרגע רחוק הצעדים הופכים כבדים.
מאחרי משאירה שובל של תקווה,
והנצנוץ בעיניי מאיר לי את הדרך.
הדרך לרגע שלא קיים. |