הפרחים נשארים על השולחן
ומן החלון
אפשר לראות את הגן
אולי אנחנו היינו שם
מטילים את עצמנו
בצעדים ספורים
בין העצים הגבוהים
הייתי מוכן
להישבע לך בכל רגע
בלי פחד מריקבון
בלי חשש מעליבות
ואת נראית כה יפה
לעיתים אני לא מבין
איפה כאן המציאות
ואיפה ההזייה
הפרחים על השולחן
מבקשים ליפול
לצנוח אל סופם
בכל רגע שתרצי
אסכים לכתוב אותך כמו שיר
המילים יישמטו מן הדף
ויהפכו לצללים
אני אוכל לשכתב אותך
עם תנועת השמש
והפרחים על השולחן
מבקשים אותנו לידם
תאהבי אותי בלי קול
ידעתי להיות מי שרצית
אבל לא ידעתי את מי את רוצה
ושנינו בגן, מחפשים דרך יציאה
חזרה אל הפרחים
לשבת לצידם, בימים הקרים
מחזיקים ידיים כמו ילדים
בסוף גם אנחנו משתנים, כך קובעים הכללים
ואת יפה מכל יופי שהוא
כמו יוצרת את המילה והפירוש
ואני מביט מהצד
מבקש בך מקלט
איתך בגן
תאהבי אותי בקול, תאהבי אותי לאט
כמעט בלי תנועה
ואני אכתוב אותך לאט
כמו מבקש למשוך אותך לנצח
הפרחים על השולחן
ושנינו שוכבים בגן
עיניים לעיניים, מגע למגע
ובסוף שום דבר
השמיים נראים כמו ים שנפרץ
עוד מעט ירד עלינו גשם
והפרחים יקבלו חיים מחדש
ואנחנו נוכל לחזור אליהם כמו מנצחים
שוב תאהבי אותי, שוב אכתוב אותך
והגן ייראה שלוו כמו לפני שבאנו אליו