היינו שניים,
הייתה לנו את חלקת האדמה שלנו.
הייתה לנו פיסת שמיים.

היינו ילדים,
אפילו דיי מאושרים.

היינו שניים,
אך ליקום היו תוכניות אחרות,
הוא קשר קשר עם המאורעות.

היינו שניים,
למקום ולזמן לא היה כל חשיבות.


היינו שניים
אפשר להגיד שאפילו מאוהבים.

אך ליקום היו תוכניות אחרות.
כנראה ששניים,
שמפרידים בניהם יבשה ומים,
צריכים עוד מרחק.

עכשיו הוא בשמיים

היינו שניים ועכשיו אני אחת.
וכמו בכל שנה,
ניצבת וכואבת ומחבקת אבן.
אבן כל כך קרה,
ומתפללת ומקווה וחושבת מה אם היה..
והלוואי שליקום
לא היתה יד כ"כ חזקה.