בוקר.ופתחתי את עיניי.
דבר לא השתנה
שוב הקור ושוב הגשם
שוב אותה הנגינה
ער לבואו הקרוב של הקיץ
ורואה ענן ששב
מעניין שיש אביב
אך אני עדיין חי בסתיו
צהריים.ונדמה לי
שהשמש כבר שקעה
הינשופים זה כבר קוראים לי
לצאת מן המחילה
ואני כמו ילד
צמוד אל החלון
מפחד מן הבחוץ
ומוקיר את הווילון
ערב.והפחד שתקפני
חזר ביתר שאת
עוד יום עבר
מחר חדש
והזמן שלי דופק
כלוא בתוך תוכי
ומתחת לשמים
ולפעמים אני מרגיש
כמו חיפושית בכוס של מים
כמו חיפושית בכוס של מים
המתקרבת אל סופה
מטפסת על הזכוכית
לכיוון היציאה
שועטת ושועטת ,ככל שיכולה,
אך עדיין מתקרבת
מתקרבת אל סופה.
רעש קל הרעיד הכוס
ועוד מטר היא איבדה
ובכל זאת היא מתאמצת
ככל שיכולה
לא עוזבת,מוותרת,
וצוללת את מותה
כשהכל חוזר חלילה
הכל מהתחלה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.