לְיַד הַקִּיר הֵם שָׁכְבוּ
שְׁלוֹשָׁה מְחֹרָרִים
פַּעַם הֵם הָיוּ
מִי שֶׁהָיוּ
פְּנֵיהֶם מְעֻוָּתִים מִכְּאֵב
אֶחָד מֵהֶם חָזַר וְאָמַר לְאִטּוֹ
"זֶה לֹא יִתָּכֵן
מַה שֶׁהֵם עוֹש-ִים לָנוּ"
אֲבָל מוֹט הַתַּדְהֵמָה הַמְּלֻבֶּנֶת
קָרַב אֲלֵיהֶם שׁוּב וְחָפַר דַּוְקָא בּוֹ
הוּא פָּעַר אֶת פִּיו
אַךְ לֹא יָכֹל הָיָה לוֹמַר דָּבָר
כְּאֵב לְלֹא צוּרָה
כְּאֵב צוֹרֵחַ בְּאֵלֶם
מַתְחִיל לְהִסְתַּחְרֵר בִּמְהִירוּת
מְחוֹלֵל בַּחֲלַל
מִתְפַּשֵּׁט לְאֵין שִׁעוּר
הוּא הָיָה קַל
וְהָאוֹר הָיָה מָתוֹק
וְחִבֵּק אֶת סַנְוְרָיו.