מישהו מניח בידך
קערת מים חמים
ואתה
מנפץ את הקערה בכוח בפניו
אינך רואה דבר מלבד זכוכיות תקועות בבשר
ודם חי שופך את עצמו
למטה למעלה
היא מנסה לאחוז בך
האינסטינקט הראשון כשנפגעים
הוא לאחוז משהו
כדי לקיים את הקיום
עוד פעם אחת מוחשית
בחוץ צועדות נשות השכונה בלפידים
הן מוחות על המוות הלא מכובד
מתוך הרצון לשמור
על כבודה המזויף של המשפחה
אני אינני בחוץ
אני כאן בביתי
מנפץ קערות מים חמים בפניי
וממתין שהמוזיקה תפסיק להיות מנוגנת
ותתחיל לנגן
מעצמה בעוצמה
זה בסדר
את יכולה לשחרר לי את הידיים

שירו של דוד שוורץ, השכן מעליי:
כינור מוגבל
ותוף מוטבל
מיתר מתוח
ופסנתר
איש עגלגל
והד של גל
פסנתר פתוח
ופנתר
זקן מושפל
אדם מחותל
פסנתר קרוע
וזוהר

צ'רלי מינגוס כתב שירי מלחמה בהאיטי
ויכולתי להריח את שני הגברים המזיעים
השחורים
שנלחמו בין גרגרי החול
שעה שמינגוס ישב שם
בכובע הקש
במקטורן הכחול
והוא האיש הדרומי האמתי
שגדל בוואטס אבל זכר את אריזונה
שסולק על ידי דיזי
בסחרור אחד קצר
שלא דובר עד הסוף
למרות שמינגוס היה יכול להיות
יותר ממה שהיה
ואני מחבב את הג'ז שלו עכשיו
בניגוד גמור להתחלה הקשה שהייתה לנו
בחומרים הקשים
משני הצדדים
ומכל הזרמים
מהזרם השלישי
או מהג'ז החופשי
מה שרוצים

את רחוקה
ונקרעת
אני קרוב
ודוחק בעצמי בשקט
לא לענות אותך
אולי אני מליח
אבל אולי לא
את האישה הרחוקה
ואני האדם הקרוב לעצמו
שבימים האחרונים מקווה שאת חיה
ויודע שהוא מגזים

יש רגע דק
אפשר לזהות את הקילוח
משנה כיוון
אפשר לכוון את הכלים אחרת
אבל למה בכלל לטרוח?
הטירוף הוא גם לחן
שאפשר להסתדר אתו
אל תכעסי
בבחינת ציווי
אל תבעטי
בבחינת תחינה

את עושה לי טוב לפרקים
כמו שאומרים בתחזית
עם פא רפויה
ופה רפוי
ממטירה עליי מתנות
שלפעמים אני מקבל בחיוך
ולפעמים לא

האמון שלך מתכלה
והקירבה שלי גם כן
נשאר לך עוד מינון אחד
שיספיק למנה אחרונה
ודי
ואצלי נשארו עוד קצת בקבוקי קירבה
על המדף הגבוה
כדי שלא אתפתה לטפס ולהוריד