חיים נוי / רגע ללא שם |
האמנתי תמיד באורות וכוחם
השולטים על כל מצמוץ,
בכל זאת האמונה בדמעתם
בדמעות מרות נוטפות בחמוץ.
קם מתוכן, מרים מימיה
ענק מראה זה גם,
בעצבות מנמיך לקראת פניה
ואבל על שם כך סתם.
מנמיך לקראתי צורתו הבוהקת
בעשב יצבע כהות,
סוגר בלחץ, אוך! והעולם
סוגר יחדיו איתי: אבלות.
אותי...
31.12.06
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|