ובחדר הקריר בלילה,
המרחק מתקצר,
בין הבשר
לשפתיים שלה.
על המזרון - למעלה
ולמטה, לאט.
והבשר כבר לא קר -
כי הבשר משתף פעולה.

הפנים שלה לא ברורות,
בחושך הזה.
וזה קל לאבד את הריכוז
ולהיות שוב אבוד והוזה -
בין כל הפנים
שאני יכול לדמיין -
לחזור ולחיות את כל
הקשרים שהייתי מקיים.

ולמרות כל הפנים
אני עדיין קצת בודד,
כי כל מה שהיא
זה רק בשר שמתחכך
בבשר - מתקשה ומתחדד.

ולאט מהאופק, מבין העפעפיים -
מגיח הסוף כמו הירח
שמאיר את הלילה, ואת השמיים
בפיצוץ לבן עם ריח
מריר.

ואני יודע שאני קטן,
ומצטמק
והיא מחזיקה כבר מזמן
אותי בחיק -
בכף היד שלה.

ובחדר הקריר בלילה,
המרחק מתקצר
בין הבשר
ליד שלי - לבשר שלה.
על המזרון - למעלה
ולמטה - מהר.
והבשר שלי בגללה מתקרר -
כי היא פשוט פנטזיה מעולה.