אני כאן, והוא שם. מדברים פעם בשבוע וגם זה לא תמיד. שואבים
אחד מהשני השראה, אושר, עצב.
הוירטואליות מיטיבה עמנו, המציאות איננה.
חושבים אחד על השני הרבה. באוטובוס, בבית ספר, בבית.
אנחנו חברים טובים ולא אוהבים כמו שכולם חושבים.
לפעמים, הוא מעצבן אותי כל כך... אני נעלבת ממנו נורא מהר. הוא
נורא ציני. לפעמים הוא כל כך רומנטי איתי, בשירים, במשפטים,
במילים, ואחר כך אני מסתובבת יום שלם עם חיוך.
הוא סוגר את העפעפיים על העיניים שלו בצורה שגורמת לי למין
היפנוזה. חבל שהוא סוגר אותן. הן כחולות יפהפיות.
הוא חולק על דעתי שחורף זה דבר רע. אני שונאת כשמתווכחים איתי
על זה.
יש ימים שאני לא מסוגלת להוציא אותו מהראש.
והסוף ידוע-
בסוף אני רק אפגע ממנו.
אבל עדיין אוהבת. |