זה התסריט שהשיר הקודם הוא חלק ממנו. חלק מכם אולי יהנה


מי שחושב שיש תעשיית קולנוע ישראלית שיחשוב שוב, האמת שאין.
מרבית הסרטים מופקים מתקציב ממשלתי של קרנות קולנוע   ולכן
כמעט כולם נראים אותו דבר (זה לא אומר שמדי פעם לא מפציע סרט
טוב על האקרנים), אפשר גם לראות סרטים טובים בארץ הבעיה שצריך
לחכות עד שיסיימו להכין להם את הכתוביות. התסריט שאני עמל
עליו נכתב כסרט באורך מלא, אבל מאחר ואין לי קרוב שהוא שר, או
פקיד במשרד האוצר או איזה משהו בטעם של פרוטקציה, סביר להניח
שהוא כסרט באורך מלא יישאר בגדר חלום. בכל מקרה אני מפיק יחד
עם עוד כמה חברים חולי קולנוע סרט קצר ואולי אם ירצה מי
שירצה, הוא יהיה קדמון לסרט הארוך. מקווה שתיהנו בינתיים
מהתקציר.


הטלנובלה של בלה (שם זמני) - תקציר
אנטי-טלנובלה מטורפת draft1   -
כל הזכויות שמורות לחיים פינקסון 2007
(השיר -   עכשיו כל הסרטים כאלו   - הוא שיר הנושא של הסרט)


מנהג קבוע לקבוצת נשים בגיל הישיבה, להיפגש יחד כל יום בשעה
אחת עשרה בבוקר ולצפות בטלנובלה המרגשת מדרום אמריקה: "החיים
הם חגיגה יום-יומית". יש להן סדר יום קבוע, הן נפגשות בדיוק
בעשר בביתה של בלה שמיד מנתקת את הטלפון כדי שלא להפריע
למנוחת הצופות, בלה, פולנייה - ברונטית דאגנית אך חביבה,
מכינה את הקפה המוגש בדיוק בשעה עשר ורבע עם תקרובת עשירה של
יוגורט מלפפונים ירוקים וגפילטה-פיש מתקתק, עד שעה עשר חמישים
ושש עורכת הקבוצה תחקיר מקיף, על אירועי הפרק הקודם, תחזית
לפרק הממשמש לבוא והערות בונות למשתתפי הסדרה. מי שלא הגיע
אתמול מפאת סיבה סבירה, זוכה לראות את הפרק הקודם שהוקלט בחדר
הילד של בלה.
כבר מתחילת הבוקר חשה בלה כי היום הזה לא יהיה במיטבו, זה
התחיל בשעה שהכינה את הגיפלטה-פיש ותבלנה אותו במלח במקום
סוכר,
במהלך דיוני הבוקר מתברר כי אין הסכמה גורפת בין הנשים והן
מתפלגות לשני מחנות תוך איום מפורש לפרק את החבורה וכל קבוצה
תצפה במקום אחר, זה כמעט ומוציא את בלה מדעתה והיא מאיימת
לפרוש ולהקים לעצמה קבוצת נשים צופות חדשה, האיום עוזר ומיד
מתגבשת הסכמה מקיר לקיר.
גם תחילת הפרק היומי, אינה מבשרת טובות, הבת הקטנה נכנסת
להריון, כעבור עשרים דקות, מפילה את הוולד ולמחרת, למרות
הסיכון שבדבר היא חוזרת ונכנסת להריון, בעלה נתפס בהעלמת מס,
נשלח לעשר שנים לכלא, לאחר שיחרורו הוא מבקש סליחה מהבת,
וחוזר לעבוד במשרד האוצר. לרגע קצר שמתמשך דקה ועשרים שניות,
נראה שהזוג הצעיר מתחיל לחזור לעצמו. אך במקרה שהבעל מגלה
להפתעתו כי רבה, שהאם המרשעת של הקטנה היא זאת שהלשינה למשטרה
על העלמת המס, הוא אינו שבע רצון מכך ומנסה לירות באימא
המרשעת, כשמתברר לו שהאקדח הוא בעצם צעצוע שקנה לבנו שטרם
נולד, לפורים לכשיגיע למצוות, הוא חובט בה בכפכף עד שהיא
נאלצת לברוח למעון נשים מוכות.
בשעה שהטלפון מנותק והחבורה צופה במתח במתרחש על המסך הקטן,
מתרחשים הדברים הבאים:
בעלה של בלה, שמואל, מוסכניק במהלך היום ושודד בנקים על
אופנוע כתחביב בסיום עבודתו, מתכנן יחד עם אהובתו עדינה, שהיא
גם פקידת המוסך, לשדוד את הסניף המקומי של הבנק שבו בעלה של
עדינה הוא   המנהל ולאחר מכן לברוח יחדיו אל תוך השקיעה.
השניים יוצאים לדרכם והשוד מתנהל בהצלחה, אבל בשעה שהם נכנסים
לסניף בנק אחר, כדי להפקיד את שללם, מתפתחת במקום קטטה בעקבות
מחלוקת על המקום בו עמדו בתור והם נעצרים ומובלים לחקירה
באשמת הפרעה לסדר הציבורי. השוטר שמנסה לצלצל לביתה של בלה
כדי שתבוא לשחרר את הזוג בערבות, מגלה כי הטלפון תפוס, הוא
משאיר הודעה במשיבון ומשאיר את הזוג בחדר המעצרים.
בנה של בלה, מנואל על שם גיבור הסדרה, גאון מחשבים, מנסה
לפרוץ לחדר מנהלת של בית הספר בו הוא לומד, כדי לשנות במחשב
את הציון הנמוך שקיבל בספורט, כדור שנבעט על ידי שחקני כדורגל
שמשחקים באזור פוגע בו והוא נופל על השיח האהוב על המורה לטבע
ששתלה אותו במו זיעתה. הוא נתפס ע"י השרת המספר למנהלת שתפס
סוף סוף, את הבחור שמשחית את השיח כל יום במו גופו, בזעם רב
מטילה עליו המנהלת עונש של הרחקה מבית הספר ליום שלמחרת עד
השעה עשר, למזלו נקבעה גם שביתת מורים לשעות הללו כך שהוא חש
שאינו צריך לספר לאמו על התקרית המבישה. בשעה שהוא יוצא שמח
וטוב לב מחדר המנהלת הוא מחליק על קליפת בננה ושובר את רגלו,
אמבולנס שמוזעק למקום לוקח אותו לבית החולים. המנהלת מנסה
להתקשר לבלה, אך מגלה כי הטלפון תפוס על כן היא משאירה הודעה
בהולה על מה שקרה.
באותם רגעים ממש נמצאת הטלנובלה בשלבים הקריטיים של העלילה,
הנשים עוקבות במתח רב ובאימה כיצד רודף בעלה של הקטנה אחר האם
המרשעת כשכפכף בידו, בין כסיסת ציפורניים למלפפון ביוגורט, הן
אוחזות ידיים כדי לחוש בחום, באהבה ובעוצמה שמעניקה להם
הקבוצה כגוף מאוחד.
בתום הפרק הסוער והמרגש, מנחמות הנשים האחת את רעותה, מוחות
דמעות מזוויות העיניים, תוך תקווה כי עלילת הפרק של מחר תהיה
טובה יותר ותביא להן קצת יותר אושר והקלה. הנשים מתחבקות
בידידות ובאהבה, בלה נותנת לכל אחת מהן סלסלה קטנה ובה שאריות
המלפפונים והיוגורט שנשארו מהפגישה ולא נאכלו מחמת המתח
וההתרגשות.
כשהנשים יורדות במדרגות בלה מחברת את הטלפון חזרה, מרימה את
השפופרת ומקשיבה, לרגע פנייה קודרות אך כשהיא מקשיבה עד לסוף
ההודעות היא מחייכת לעצמה.
"הצרות הקטנות של החיים" היא אומרת לעצמה. "מה הן לעומת
הבעיות האמיתיות, הרציניות והכואבות שיש בטלנובלות".