שלחת לי יד, השבתי בדחיפה.
את התקרבותך, פירשתי כהתקפה.
את הפחד שלי לקחת כחומר למחשבה.

כמה שיותר רחוק יותר טוב,
כי מרחוק לא ניתן לפגוע.
נשברתי... בשנית, הקירוב היא הסיבה.
תתרחק! ותן לי זמן לנשימה.

האקטיביות שלי היא הפסיביות שלך.
היופי שלך מול הכיעור שלי.
הידע שלי נגד ההבנה שלך.

תתרחק! אני נשבר.
אולי תלך? לי כבר נגמר הכוח להיפרד.
אין אוויר והנפש... מהגוף משתחררת.
אולי תגרום לי להעלם? הנשמה שלי מתנדפת.

האור נכבה ואני נותר לבד איתך בחושך.
בידי סכין, אתה מחזיק אותי בחבל,
מתחתי ישנה תהום אין סופית, כך שאין לדעת עד מתי אפול.
רק אתה מחזיק אותי ומבקש ממני להשאר.
תולה תקוות שאשאר.

תחזיק חזק חברי הנאמן, כי עודני כאן - בזכותך.
הדלקת מצית והנה היציאה, הדרך קשה.
המכשולים כבר נראים ורק עלינו לעבור מעליהם.
הנצליח ידיד נפשי היקר?