משתתפים (בצערכם):

המחפש
הומלס
המוכרת
עסקים
ביתו של עסקים
חדוות חיים


הנעימה המלווה -יש לי סיכוי/ מאת אביתר בנאי

תמונה א'

פתיחה - במה חשוכה - ברקע קטע הפתיחה של הנעימה

תאורה - דירה קודרת, עיתון שישי מפוזר על השולחן בסמוך למכשיר
טלפון, גבר בתחתוניו רדום על הכיסא ראשו מונח על השולחן

הפסקת הנעימה

ברקע  - צלצול טלפון והשמעת הודעת המענה (בקולו של הגבר, להלן
"המחפש") בטון ציני :
- טוב שנזכרתם להתקשר. אני ממש שמח.  הודעות אחרי הציף.
(ציפצוף)
- (אשה - בקול רועד ומהסס) - פופ (פאוזה) עבר המון זמן
(פאוזה)ובכל זאת יומולדת שמח. אני מקווה שמצאת את מה שחיפשת.
עדיין אוהבת. נשיקות. (אנחת בכי, משיכה באף וניתוק)

חלון עם וילון לבן משמאל. כיור ומסגרת של ראי  בצד ימין
(אנכית לקהל), דלת מצד שמאל.
משב רוח  מנפנף את הוילון  וילדה לבושה בגזרי עיתון מתיישבת על
מסגרת החלון.
דפי העיתון על השולחן מתפזרים  מהרוח ומעירים את הגבר בבהלה

- מה זה היה? (מביט על העיתון) ומי זאת?
-  (קורא) "חדוות חיים בת 12 - נראתה לאחרונה יוצאת את ביתה
במרכז העיר ביום רביעי ה 14  למאי ומאז נעלמו עקבותיה. לבשה
שמלת אביב קיצית וסרט בשערה.

(קם אל הקהל) -יופי. ומה עכשיו? הילדה התמימה הזו כבר בטח
זרוקה איפה שהוא. מתה.
- ואולי לא? אולי.  אולי היא יושבת באיזה בניין נטוש רועדת
מפחד? ואולי היא מסתובבת ברחוב? ללא מוצא ?  ואולי בעצם, היא
נהנית  בלונה פארק, רוכבת על רכבת הרים וצוחקת?
- טוב, נלך לחפש אותה.(פונה אל הדלת)
מה עוד יש לי לעשות ביום האומלל הזה?

יוצא את הדלת ומיד חוזר

- (פונה לקהל) עדיף שאני אתלבש. בכל זאת, לא צריך להפחיד ילדות
קטנות היום.
(מחפש בגדים בארון- לובש מעיל גשם שחור ארוך, צעיף כובע -
לוקח את העיתון ויוצא מהדלת בצד שמאל)

תמונת מעבר

הנעימה ברקע

המחפש אוחז בכובע ממשב רוח חזק על במה ריקה ואור מעומעם מאיר
את הילדה בחלון מאחורי הוילון המתנפנף הוא מולה אך לא מבחין
בה

- לוחש - איפה את, קיבינימאט?

הפסקת הנעימה

תמונה ב'

בנין נטוש, הומלס לבוש  מדי ב' צבאיים יושב על קרטון וחולט תה
בכוס פלסטיק צבאית.  המחפש נשען על המפתן ומשרבב את ראשו.

(הומלס) -  יבוא?
(המחפש)  - שלום!
(הומלס) -  יבוא?
(המחפש)  - שלום!
(הומלס) -  וכשיבוא?
(המחפש)  - יבוא שלום!!
(הומלס) - בוא, 'תפדל,  כנס. תוריד נעליים ושב. תה?
המחפש חולץ את נעליו ומתיישב על הקרטון

(המחפש) - לא, תודה. אני בעצם רק עברתי לשאול אותך אם ראית את
הילדה הזו? (מצביע על העיתון).
(הומלס) - וואלה - דומה לבת 'שלי. ממשיך לחלוט את התה.

(הנעימה חרישית ברקע ותאורה מלאה על הילדה בחלון - ההומלס
מביט בה. המחפש  לא רואה אותה.)

(הומלס) - כמובן, זה היה מזמן. כששרתתי בבסיס סודי בדרום הארץ.
זה היה בדיוק כשאשתי החליטה לקחת אותה לארצות הברית עם הקצין
האמריקאי, שסגר את העיסקה הגדולה דאז. ( בטון כועס) "סרג'נט
דיק" מכר לנו זבל של ציוד. זבל!
מאז לא ראיתי אותה...  מה היא בשבילך?
(המחפש -  מביט בחלון, לעצמו -  "איפה את קיבינימאט"?)
(המחפש - פונה להומלס) אה, מכרה. אני אפילו לא יודע מי היא.
היא נראתה לי מוכרת, כמו איזה זיכרון מתוק וישן, אבל  -  אני
לא מסוגל להזכר. אני לא יודע איפה היא. חשבתי שאולי היא כאן,
משום מה.
(הומלס) - משום שילדות כמוה בטח נחטפו בידי פסיכים כמוני?
(מגחך)
(המחפש) - אולי.
(הומלס) - משום שלא חשבת לשניה שאולי, הילדה החייכנית הזו, כבר
מזמן החזירה ציוד,
כי כמוך וכמוני היא התברברה בניווט ולא מצאה את הדרך הביתה?
(המחפש - בפרצוף שאינו מבין) - אולי.
(הומלס) - משום שאתה, אולי כמוני, אבדת ילדה כמוה?  ועכשיו,
אתה מבקש להזדכות עליה בפני הרס"ר של אלוהים ולא ממש מוכן
לעלות על מת"ש?
(המחפש- בפרצוף שאינו מבין) - אולי. בכל אופן. אני הולך למצוא
אותה.
(הומלס) - אתה לא תמצא אותה פה. אבל, אני מאחל לך הצלחה בהמשך
דרכך. הנה, קח את הפלנלית הזאת. אף פעם אתה לא תדע מתי תצטרך
אותה. גוד לק, אנד מיי גוד בי ווית' יו.  (Good luck, and may
god be with you)

המחפש קם, נוטל את הפלנלית ויוצא

(הומלס) - שר. מודד את נעליו של המחפש - "הוא לא אותה מידה,
אבל הסוליה, הלכה  עימו לאורך כל הדרך...
" (בנעימת השיר "הוא לא זכר את שמה")

תמונת מעבר

תחילת הנעימה

רחוב. המוני אנשים, כולם בחליפות. ממהרים (החלון מאחוריהם).
המחפש הולך נגדם ומנסה לשאול את העוברים ושבים אם ראו את
הילדה. כולם מנענעים את ראשם לשלילה וממשיכים ללכת.
תאורה עמומה על החלון, המחפש מסתכל אבל לא רואה אותה.
(לעצמו -איפה את  קיבינימאט?)

הפסקת  הנעימה

תמונת ג'

בקצה הרחוב מוכרת פרות ישישה פולניה (מהדור הישן, עם מבטא
כבד, משקפיים גדולים, כובע  ולבוש תואם). הוא ניגש אליה. מסיר
את כובעו ומניחו על ערמת התפוזים.


(מוכרת) - וכי תרצה שאסחט עבורך מיץ תפוזים טרי נגד הצטננות
קלת החורף?
(המחפש) - לא, תודה. אני, אני רק רציתי לשאול משהו?
(מוכרת)- בוצעת 3 תפוזים לשניים ומתחילה לסחוט- וכי איך אוכל
לעזור לך? החורף הגיע ללא התראה מוקדמת (מביטה בשמיים) והנה
אני כאן, בגשם, בקור פפפ - מנסה לעזור לעוברים ולשבים (מגחכת
וסוחטת).
(המחפש)- ובכן, האם במקרה נתקלת בילדה הזו? (מקרב את העיתון אל
עיניה, היא ממצמצת - הוא מרחיק את הנייר כדי שתוכל לראות).
מעניין איפה היא מסתובבת?
(מוכרת) - נו, טוב. רבות הנערות החולפות כאן ברחוב. נדמה לי כי
כולן יפות וחייכניות
כמוה. גם אני הייתי חייכנית. לא, לא יפה - אך חייכנית. מלאת
מרץ וחיות. אז הייתי מוזגת גזוז קר לנערים צעירים. יפים
וחייכינים. כן כן, יפים.
נו,  גם את בעלי השקיתי אז. כל כך יפה היה.כל כך יפה  והחיוך
שלו!! אח, הוא היה ממיס את רסיסי הקרח בארגז.

(הנעימה חרישית ברקע ותאורה מלאה על הילדה בחלון - המוכרת
מביטה בה. המחפש מביט אך לא רואה אותה)

כן כן , כל כך יפה, ממש חייכן הוא היה - הנבלה! לקח הכל והלך,
השאיר אותי לסחוט את המיץ אחרי שסחט הכל ממני, החולרה. כעת הוא
מחייך ואני בוכה.כן כן. הוא מחייך ואני בוכה.
(המחפש) - אני מבין שלא ראית אותה.
(המוכרת) - וכי מה אומר לך ידידי? בגילה גם אני הייתי מסתובבת
ברחובות, וכי חשבתי לרגע שרוכלת זקנה תזכור אותי? כל שהיה
בראשי הוא להתענג על טעמו המתקתק של הפרי הסחוט ולחייך. כן,
כן, אז חייכתי הרבה. חייכתי הרבה.
(המחפש) -  ולא חשבת שמשהו אולי ינסה למצוא אותך?
(המוכרת) - מגישה לו את הכוס - בחור יקר. וכי איזה דאגות היו
לי אז?איזה דאגות?
שתה, שתה. לא אחייב אותך על התענוג הקטן. נראה לי כי צריך אתה
להשליך את העיתון ולשוב לביתך. לא תמצאנה כאן. לא, לא. כאן לא
תמצא אף לא נערה חייכנית אחת. לא כאן. לא לא.

המחפש  נוטל את הכוס ויוצא

(המוכרת) - כן, כן. יפה כל-כך. אך לא חייכן. לא, לא. לא חייכן
בכלל. נו שוין.
לפחות יפה. כן כן.

תמונה  ד'

לונה פארק.
עומד המחפש מול רכבת ההרים. לידו  איש עסקים מעונב המחזיק בכח
ביד ביתו הקטנה.

(עסקים) - נו מה עכשיו? את לא רוצה ת'סוכריה? הנה תני לי
אותה.(נוטל את הסוכריה ומשליכה על המחפש) - המחפש נוטל את
הסוכריה מהרצפה, בוחן אותה ומתחיל ללקק.
(ילדה) - זו הסוכריה שלי!!!!!! (מתחילה למרר בבכי)
(עסקים פונה אל המחפש בכעס) - יופי. תראה מה עשית. עכשיו היא
בוכה. לעזאזל. תשמע, או שתחזיר לה את הסוכריה או שאני תובע
אותך של עגמת נפש.
(המחפש -מלקק את הסוכריה - מחקה את טון הדיבור של עסקים) - ממש
עגמת נפש!! אין ספק!

עסקים נותן מבט נוקב, מוציא טלפון נייד מכיסו ומחייג

(עסקים מדבר במכשיר) - שלום, את עו"ד נתן קונטרה (בהדגשה).
נתן, תשמע, אתה לא תאמין מה קרה לי עכשיו.(מספר את הסיפור
ברקע)

בינתיים המחפש והילדה מחליפים פרצופים מצחיקים עד כי הילדה
מתחילה לצחוק בקול

(עסקים לביתו) - נו, תהיי בשקט!!! את לא רואה שאבא בטלפון???
כן, נתן - סליחה, אני פה עם הילדה. כן אני מקשיב.

(הילדה משתתקת ופונה למחפש) - אתה יודע ל'שות עמידת ראש??

(המחפש) - בטח!! הנה תחזיקי לי את הצעיף ותסתכלי.

תחילת הנעימה ברקע. תאורה עמומה על החלון, המחפש עם הגב
לחלון.
מבצע עמידת ראש (פניו אל החלון). הנעימה מתחזקת ובמקביל התאורה
על החלון. המחפש מתחיל לראות אותה.

(המחפש - לעצמו) - דווקא מכאן הכל נראה הרבה יותר טוב.

(עסקים מסיים את השיחה) - 100% נתן. מחר אני אצלך.
עסקים דוחף את המחפש ומפיל אותו
התאורה על החלון נכבית
(עסקים) ואתה... כדאי שתמצא לך מקום אחר לשחק משחקים. פה זה
ממש לא המקום! (פונה לילדה)- בואי, אני אקנה לך ארטיק בדרך.

עסקים מחזיק ביד הילדה בכח ומושך אותה החוצה. הילדה מנפנפת
למחפש לשלום

(המחפש מביט לחלון ולוחש )- איפה את? קיבינימאט.

הפסקת הנעימה

תמונה  ה' אחרונה

תחילת הנעימה. תאורה חלקית על החלון. המחפש נכנס ברוח סערה
דרך הדלת ונעמד עם הגב לחלון.
( הנעימה ממשיכה עם  השיר "יש לי סיכוי" הבא בהמשכה)


(המחפש צועק) - איפה אאאת? איפה את - קי  בי  ני  מאט ?!

פושט את המעיל בכח ונשאר בתחתוניו.


- (פונה לקהל) חיפשתי בכל מקום אפשרי. היא פשוט איננה. אף אחד
לא ראה אותה. (מתחיל לקרוע את העיתון) חדוות חיים נעלמה!
וזהו.

הילדה בחלון קורעת מעליה במקביל את גזרי העיתון ונשארת בשמלה
פרחונית וסרט.

-   לא ברחוב, לא באף בניין נטוש לא על רכבת הרים ולא על ...
רכבת תחתית!!!! פשוט איננה.


הולך אל הכיור עם הגב אל החלון ומתייפח.(איפה את קיבינמאט?).
הילדה יורדת מהחלון ולוקחת את הפלנלית מכיס המעיל. ניגשת נעמדת
מולו מעבר ל מסגרת הראי. היא מנגבת את עיניו  ורוחצת את פניו.
הוא מביט במראה ומתחיל לצחוק.

(המחפש) -   אההה..... הנה את!
(חדוות חיים) - קיבינימאט?
(המחפש) - קיבינמאט!
(חדוות חיים)  - יומולדת שמח.
(המחפש) - כן, שמח בהחלט.

הילדה עוברת דרך מסגרת המראה, המחפש מחבקה לרגע ומתחיל לרקוד
איתה לצלילי המוזיקה.
בבית האחרון של השיר חדוות מתנתקת ממנו עוברת שוב דרך המראה
נעמדת לרגע על החלון, מביטה במחפש שממשיך לרוקד ויוצאת.

המחפש נזרק על הכיסא מחוייך  ובמשב רוח הוילון מתנפנף  והמחפש
שם ראשו על השולחן ונרדם. (חוזר לנקודת הפתיחה בתמונה א').