הזריחה בהרי הקילימנג'רו
משקה אותי,
על אף אפיוני כדרדר במדבר.
הרוח מנשקת את לחיי,
הסמקתי כדי שלא תיעלב.
היבחוש משחק איתי
משחקים
של חתול ועכבר.
לפעמים הגודל באמת לא קובע.
ידעתי לספר על בוא הפריחה,
על הקרקע הלחה,
על הופעת השבלולים חסרי הבית,
על כף רגלו של התן,
ומה איתי, מה איתי?
לקחתי את תיק הגב,
מסתובב סביב בורות עמוקים,
מנסה לחפש את מה שבפנים,
מנסה לשמוע קול נואש,
כטובע הנאחז בקש.
זרמים של התת מודע
מתפרצים בגוף,
מדביקים את הרגל לראש.
מגנוט של תשוקה
וחוסר שליטה בתנועה.
במוחי מתנגנים פתיתי הצלילים
כמו תקליט שבור.
הזמן ממשיך לו בשלו,
ואני כבר מכור,
מפזז כמו נחש המהופנט למנגינת החליל.
לצערי, עוד מעט תשבר הצלחת
והכל יחזור לסורו.
מסתובב סביב בורות עמוקים,
מנסה לחפש את מה שבפנים,
עוד לא אמרתי נואש.