|
ביערות הנזל וגרטל שלי
אני הולך מוכה-ירח
כיסיי מלאים כוכבים
מפזר אותם אחד אחד
מנצנצים עד כאב
משליך אותם בשבילים
חשכת יהלומים בוהקים
תרדמה של דרך מתפתלת
סבך עצים צפופים סוגר עליי
נהמת זאבים עמומת מרחקים
שומט עוד כמה כוכבים בורקים
בודק את הנשארים
מי יחפש עקבותי?
מי ימצאני?
כשאגיע עם גרטל שלי
אל התנור הבלתי-נמנע
בבית המכשפה. |
|
|
את פשוט צריכה
להוריד את
המכנסיים.
(תגובה לסלוגן
הקודם) |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.