|
פלייה רלווה וללחוץ על ההדק
המגע הקר של המתכת השחורה
נוגע בעצבי הנשימה.
הדופק נעצר לעשרים שנה
הרעד ניקבע לסף התחושה
הברכיים נינעלות בהילוכן.
הערב עולה מעל לערפילי העמק
אל כרי דשא ענוגים
תבנית הקסם חוזרת. |
|
|
חבר'ה, זה כבר
לא מצחיק,
הידיים ממש
כואבות לי...
ישו. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.