אני שונאת לישון באלכסון,
מאמינה שצוחק מי שצוחק אחרון.
זה לא משנה מי נשבר, רק מי נשבר ראשון,
להתעלף זה לא נקרא לישון.

יש לי רוחות רפאים, לא פיות בארון,
אני מדברת הרבה, לא שומרת על הלשון.
משתדלת לדלג משישי לראשון,
מאבדת לעיתים תכופות את הצפון.

מה זה משנה מה היה בעבר, העבר מאחוריי,
ולא אכפת לי בכלל מי לפניי ומצדדיי.
תקשיבו לי טוב טוב ידידיי,
זה שנים שנמאס לי ודי.

עכשיו אני אהיה הכלבה,
אני אגואיסטית שמאוהבת בעצמה.
בחורה תמימה בגוף של מכשפה,
מאמינה שאלוהים היא אישה.

אין לי חוכמת חיים ולא תובנות,
רק משאלה שמידת החזייה תוכפל בשלוש.
שאוכל לקום בוקר אחד בלי כאב ראש,
שאוכל לשכב לישון מבלי לחשוש.

החיים שלי הם אירוניה לא נורמאלית,
בדיחה על חשבוני.
לא ממש משנה מי מחכה לי בגן עדן,
שם לא מקומי.

אני רק יודעת שתכף אני גדלה בשנה,
מוסיפה עוד קמט, עוד שערה לבנה.
ונוכחת לדעת שאין בעולם שום מתנה,
שהיא תחליף לאהבה טהורה.

15.1.2007