כל הזמן ישבנו והיית לי מספר
סיפורים על שאתה מתאהב מהר
אך לא סיפרת אף פעם כמה זמן עובר
עד שאתה שוכח ולבסוף גם מתגבר

ועכשיו אחרי הכל איתי בקושי מדבר
ואני רוצה לדעת, אם אתה בכלל זוכר
את הדברים הכה יפים שהיית לי אומר
כשהייתה לי הרגשה שכלום לא מסתדר

ועכשיו, כאן בלעדייך, שוב אליי אתה חוזר
בלילה, בחלום, כשלא רוצה להתעורר
ולגלות שמאחרת אתה כבר מסתנוור
שהיא דומה לי קצת פחות, דומה לי קצת יותר

אבל היא לא אני, ולך זה קצת עוזר
לשכוח את דמותי, בי להפסיק להזכר
ולי רק זכרון עכשיו בעצם ישאר
ועוד תקווה, קטנה קלושה, שעליי לא תוותר...