|
הרוח עוד נושבת בנפשי
ומסעירה את מפרסי ליבי
ואני יושב בתוך המחשבות
ונעלם אט אט בתוך ראשי
ליבי גואש הוא כמו הים
ההיגיון טבע בו ושקע
כי את כל כך רחוק נמצאת כבר שם
אך האהבה עדיין בנפשי מכה
כי הרגש שעטף אותנו שניים
נאבד אי שם בעיר זרה
הדמעות צורבות שורפות לי בעיניים
והבכי על הלחי בצורת דמעה קרה
העתיד המשותף והרצוף עוד חוויה
פסק לפתע והשאיר אותי אחד
ההווה עבר נטמן בלוויה
ואני שוחה בים הזיכרונות לבד
השפיות בדמות מציל פרשה כנפיה
ואני לבד שוקע אל תוכי נשטף
צולל לקרקעית לשוב אליה
ואט אט גופי המת שוב צף
קרני השמש מאירות , מעירות מהירות את שתי עיניי
וגיליתי שוב אני לבד
כי לבד אמשיך כאן בחיי
אך אוהב אותך לעד
השיר שלא תשמעי
על אהבה שלא אחלוק
כי כבר לא תהיי שלי
אז אולי עדיף לשתוק |
|
|
השיער הבלונדיני
המהמם, העיניים
המבוהלות,
המדהימות
בלחותן,
המסתכלות עליי
ביראה והריסים
שהצלו עליהן;
השמלה הלבנבנה
שלך שתאמה באופן
מושלם את
הנעליים,
השפתיים
החושניות, העור
התכול... זה מה
שעשה אותך כל כך
בלתי נשכחת
כשהכנסתי אותך
לסיר.
גרגמל נזכר
בדרדסית. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.