דוהה הייתי
עד שנתלתי אצל עץ עבות,
קן לציפורים מטורפות.
הרוח חדלה
בתוכי , שמתי עצמי כעפיפון
קרוע בסבך חלומות,
הבטחת שווא לאלה
שהורישו מבנה אווירודינאמי
נכון להתעלות, נכון לעוף.
ויש שניסו לנגוע, למשוך בחוט המקשר
עד שנקרע מיתר שבו עוד
יכולתי לנגן. מאז אני
שם. נמוכה מהחיים, מהמתים,
דוהה,נרטבת,נדהמת.
אך עת תבונת העננים
ברוח הטובה,
פיסות ממני נגאלות
נושרות, מחפשות
ילדה
בקצה
חוט.
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.