בבוקר שלמחרת נכנס חייל לחדרן של הנשים וערך להן השקמה בשעה
6:30  ולקח אותן למקום עבודתן.
כשחזרו צביה ורחל לחדרן, הן לא מצאו את יוליוס וחששו שאולי
תפסו אותו הנאצים ולקחו אותו למחנה אחר, או אפילו הגרוע מכל
אולי הרגו אותו.
רחל וצביה החלו בבכי כשלפתע נפתחה הדלת בשקט מוחלט ושם הוא
היה, מכוסה בבד שחור כהסוואה עם משהו בידיו. יוליוס היה קטן אך
חכם מאד, בידיו היו 3 כיכרות לחם לכל הנשים בחדר, שגנב מהמטבח
במחנה.
רחל וצביה ביקשו מיוליוס שיזהר ושלא יצא מהחדר יותר.
יום למחרת הלכו שוב הנשים לעבודה במחנה ויוליוס נשאר לבד בחדר,
ולא יצא כפי שביקשו ממנו רחל וצביה, כך עבר שבוע שלם, עד שיום
אחד בבוקר החליט יוליוס שהוא לא יכול יותר להישאר בחדר סגור,
רעב, ללא תעסוקה והחליט לצאת החוצה.
החיילים הנאצים שפיטרלו במחנה לא הבחינו בו והוא דאג לחזור עד
שהנשים חזרו מהעבודה.
כל יום מצא יוליוס משהו אחר כמו,אבן, פיסת עץ, וכדומה.

יום אחד הוא חזר בערב עם רובה.
קצת לפני שהנשים הגיעו לחדר נשמע קול יריה גדול מחדרן והן רצו
במהרה לראות מה קרה, הן מצאו את יוליוס יושב על הרצפה מוקף בדם
כשחייל נאצי שרוע על הריצפה עם חור של כדור בלב.
הנאצי מת במקום ולחדר מיד הגיעו שוטרים וחיילים נאצים נוספים
לראות מה קרה.
הן ראו את יוליוס עם רובה ביד, לא רק שאסור לו להיות שם, הוא
גם זה שירה בחייל הנאצי. הם תפסו אותו ולקחו אותו היישר
למשרפות.

צביה ורחל ישבו שעות על גבי שעות ובכו כי הבינו שזה הסוף.
הן ניסו לחשוב איך הן יכולות למצוא דרך לברוח, ישבו וחשבו עד
שעלה במוחה של רחל רעיון "בדרך לעבודה מעבירים אותנו במן יער
עבות, מחר בדרך לעבודה נחמוק מהטור ונברח למעמקי היער". צביה
הסכימה לרעיון וזה מה שהן עשו.

בבוקר שלמחרת הן כבר היו במעמקי היער כל כך שמחות שברחו מהמחנה
אך כל כך עצובות על אובדנם של אברהם ויוליוס.
הן החלו להתקדם לכיוון העיר הקרובה ביותר כשלפתע נשמע מאחוריהם
רעש של ריצה, הן היו בטוחות שהנאצים רודפים אחריהם, לפתע
הרגישה צביה שמונחת יד על כתפה היא פחדה כל כך והייתה בטוחה
שתפסו את שניהן והן הולכות למות, אך זה היה יוליוס! הוא הצליח
לברוח מידייהם של הנאצים!
הן כל כך שמחו!

וכך שלושתם המשיכו להתקדם במעמקי היער שבוע ועוד שבוע, חודש
שלם עד שראו מכרה פחם, ובו עבדו גברים שהיו במחנה עבודה, הם
עבדו עבודת פרך, הגברים שם נראו כ"כ תשושים, לפתע החייל הנאצי
קרא בשם "אברהם", הם לא ייחסו לזה כ"כ משמעות מכיוון קיימים
הרבה אנשים ששמם אברהם, לפתע יצא מהמכרה איש וניגש לחייל
הנאצי, זה היה אברהם אביהם של יוליוס וצביה ובעלה של רחל!
יוליוס וצביה קראו בקול אבא, ואברהם מיד זיהה את קולם ורץ
אליהם במהרה, החייל הנאצי החל לצעוק על אברהם וקרא לחיילים
הנאצים האחרים שירדפו אחריהם אבל זה היה מאוחר מידי הם כבר היו
רחוקים מהמכרה.

ביער הם מצאו בקתה ישנה ונטושה, ואברהם שהיה איש חזק שהבין
בנגרות שיפץ אותה כך שהם יוכלו לשהות בה עד תום המלחמה.

וכך עברו להן שנתיים, והמלחמה נגמרה.
אברהם, צביה, רחל, ויוליוס עלו על אונייה פתחו דף חדש והתחילו
חיים חדשים, בישראל...