זה התחיל כשציפיתי
כשלא מנעתי אסון
והסתרתי צלם
מכל אנוש שקיים
והוא לא ידע
ולא הכה אותי ארצה

טיפחתי אותו פרא
עודדתי לאכזב
והוא לא הבין כאב
גם כשרצה להפסיק
לצעוד לצד ענקים
ונעליי קצת לחצו לי
הוא לא הכה אותי ארצה

הייתי פגע רע
ואת עונשי לא קיבלתי
סביבתו קרה תמיד
והוא אומר שזה רע
ואז הוא בכה
ואז אני צחקתי
וגם אם שביב עץ בנפשו
הוא לא הכה אותי ארצה

שרתי בלדות
שלא שויכו לי
והפחדתי אותו
כי רק כך הוא מבין
וממקום מחבואו
הוא לא הכה אותי ארצה

ורק כשאמרתי
אוהבת אותך
מצאתי עצמי
מתבוססת בקרקע