הוי, חבר
קצת קשה לחיות רק על אויר ומים.
מדי פעם אני נוהגת  לבלוס מהכיכר
לחם להמונים
לבדי ברחבה, בין היונים.
או, על שולחן ערוך
פרוסות טריות מרוחות בצלחת משושה
משתדלת לא לזרות פירורים על המפה.
אפשר שיהיה קלוי וישמיע פיצפוצי תאווה
בנגיסה.
אפשר גם באכילה חפוזה, בזמן תפקיד או עבודה
סתם כריך להרגעה.
רק לא להחביא את הלחם בארון
שם הוא נשכח, מגדל פטריות עובש או מתייבש וחסל.

הוי, חבר
אי אפשר להתקיים רק ממים ואויר.
אני זקוקה גם ללחם.


                                                           
                14.1.07