"לכל דבר יש מחיר"
היא אומרת
ואני מתווכח איתה

"השאלה היא פשוטה"
היא מתעקשת
"זה נדב במחיר של מעצב או
סוף עונה?"

"כי גם לכל אדם יש מחיר"
היא מוסיפה
ואני מתעקש שלא להיכנע
"אז מה המחיר שלך?"
אני שואל
והיא אפילו
לא עונה.

"וכמו כל מחיר"
היא מוסיפה זרדים
בעודי מריח את מדורת תמימותי הבוערת,
וטרם תכלה
היא קובעת ש
"זו שאלה של ביקוש והיצע".
"כמה נדב יש בעולם"
ספק שואלת
"ומה בדיוק אתה מציע בתמורה לאהבה?"  

"המחיר שלי? פשוט הוא לחישוב"
לפתע היא בוחרת לשתף.
ואולי זה רק לשם ההמחשה
"אישה יפה, גוף אידיאלי, פלוס תואר, פלוס רכב ודירה"
"ויש לי גם חתול", היא מוסיפה ש
כבר כשאספה אותו מהרחוב
ידעה
זה עוד יוריד ערכה
בעתות של
מכירה.

אבל זה כבר לא אכפת לה
היא טוענת,
בחישוב הכללי עודה מעל ה
ממוצע.

"המחיר שלך"
היא קובעת
"כרגע איננו מרקיע שחקים".
"זה כבר המון זמן שאין לך
בחורה שתחשוף בפני היתר
כמה שאתה מדהים".

"ובכלל,"
היא מוסיפה וזורעת
נטיפים של מלח על כל אותם
פצעים פתוחים
"את הלימודים עזבת באמצע
זה לא מושך אותן
בחור בחיפושים תמידיים".

"ומה אחפש איתך?"
היא מגיעה לפואנטה
היא לא שואלת
ובין כה אין לי תשובה.
אני חשבתי אהבה
חשבתי חום, בית, משפחה
אבל היא רוצה מחיר של מעצב
היא רוצה להגשים
אני אט מבין
את חלומה של המציאות הארורה.