נכתב בסנת פורום "מגירות השירה" בניהולו של דן ספרי



עומד מול המראה, רואה אותך
שיער סתור, עיניים כבויות.
זוז בבקשה אתה מפריע לי לראות, אותי
אך אתה בשלך, תקוע במקומך.
מי אתה, אני הרגש שכלוא בליבך
אסיר ללא זכות חנינה, אתה לבדך
פעם הייתה גם המחשבה
אשר הייתה כלואה במוחך
אך היא כבר מזמן השתחררה.
על מה נכלאתם, על אותה אהבה ישנה
שמעולם לא מומשה.
אבל חלפו הרבה שנים
ואני כבר ידעתי מאז לא מעט נשים,
ואותה אהבה נעלמה לעולמים.
אז תענה לי אתה על שאלה דיי פשוטה,
אך זה שתמיד בלילות
זאת היא המופיעה אצלך בחלומות
כל עוד היא מופיעה, אני אנני מקבל חנינה
אני שלא הייתה לי תשובה, זז מהמראה
והרגש, הוא ממשיך איתי כלוא בתוכי,
כלוא בתוך ליבי.