לאמא....
אולי בחיים אני לא אגיד לך את זה
כי אני פחדנית
כי אויל אני אוהבת אותך
כי אני לא רוצה להיות כמוך אחרי זה
אבל זה לא טוב שאני מחזיקה את הכל כבר שנים בתוך עצמי
כי  זה לא בסדר שילדה בת 7 תבין שהאיש המכוער הזה שהביא לי
סוכריה בא לחדר של אמא ואמא כבר לא יודעת איך להיפתר ממנו. זה
לא בסדר שעכשו את מדברת בפלאפון הדפוק שלך ובטח עוד דקה תבואי
לתת לי נשיקה כאילו אכפת לך ממני בכלל ואז תגידי שאת צריכה
ללכת ותחזרי עוד דקה, ובעצם אני יודעת שתחזרי בלילה ושוב תתני
לי נשיקה רק כי את חייבת. ואני יודעת שאשה בת 40 לא יכולה
לחיות 20 שנה לבד אבל עכשו אני כבר בספק מה האבא הזה שלי עשה
לך, או מה את עשית לו, או עם מי עשית לו את זה, אני כבר בספק
שאני יודעת מי זה האבא הזה שלי. אני כבר לא יודעת כלום. כי זה
לא בסדר שילדה בת 12 לא תבטח באמא שלה ותרוקן את התיק שלה בכל
פעם שיש לה הזדמנות, זה גם לא בסדר שכל פעם יש שם קונדום אחר.
זה בכלל לא בסדר שסבא וסבתא יהיו חייבים לחיות איתנו בגלל שלא
מרשים להם לאמץ אותי. זה גם לא בסדר שאת לא קולטת למה אני
צורחת עליך ואת סוחבת אותי סתם לפסיכולוגים. אמא אני בוכה עכשו
ואת לא עשית לי כלום עכשו, סתם חשבתי שזה רעיון טוב לכתוב את
זה. אבל אסור שידעו, כי בינתיים יש לך תתרוץ הזה של הבעיות כסף
שבגלל זה אנחנו חיים עם סבא וסבתא, ולי יש תתרוץ הזה שאמא
הולכת לחברה כי הילדים שלה חולים, וזה בכלל לא בסדר ששני ילדים
מכוערים ומלוכלכים יעניינו אותך יותר ממני רק בגלל שהאמא שלהם
שהיא כזאת חברה טובה שלך מרשה לך להזדיין שם עם נהגי מונית.
ואם את נימפומנית אז זה לא אומר שהפדופילים שלך צריכים להטריד
אותי. זה גם לא בסדר שכשיש לי חבר שגדול ממני ב4 שנים את אומרת
לי שאת יודעת שיש לי ראש על הכתפיים. רגע אז זה אומר שלך אין?
או שזה בגלל שלא היה לך משו אחר להגיד כי בדיוק היית צריכה
ללכת. וזה שאת קונה לי כל מיני בגדים יפים שאני במילא לא אלבש
כי אני בכלל שונאת את זה לא אומר שתקני אותי ככה. סבתא אמרה
פעם שהיית ילדה נורא חלשה, את גם היית מפגרת כשהיית תינוקת
ותמיד עם בעיות קליטה, אז הם שמחים שיצאתי כזאתי חכמה כי פה
אין מי שיעזור לי, ואני לא צריכה את זה שתביני רק אחרי שנתיים
שאני עדיין שונאת אותך ושאני חייבת לאהוב אותך אפילו שאני לא
רוצה. ואני בוכה עכשו, אמא את מבינה אני בוכה, ילדה בת 15
יושבת ובוכה, אני זוכרת שישבתי ככה על הרצפה ובכיתי, אבל זה
היה לפני 12 שנה אני חושבת, אבל זה רק אני שחושבת, וזה לא
סיבוכים אישיים שלי שאני צריכה פסיכולוג זה כי בדיוק עכשו
שמעתי את הדלת הזאת של הבית נתרקת. אמא שכחת לתת לי נשיקה.