נוזל
על הרצפה
כבר שנים
שזהו מצב הצבירה
שלי

כי הלב שלי נחנק
כשהייתי במצב מוצק

חצוי
לשניים
על חרב הבדידות
עם זיכרון עמום
של איך זה היה פעם
להיות שלם
או להרגיש שפיות

מתפורר
לחתיכות פוסט-טראומטיות
בתוך הווה אפור וקר
נזכר במידותיה האלגנטיות
ואיך היא עזבה והלב נשבר

לפעמים סבור שהאהבה היא אשליה
בים של אינטרסים וטכנולוגיה מתקדמת
שהכסף הוא לב ההוויה
גם אם לפעמים הנפש מתקוממת

ביום נשרף מהשמש הצהובה - שחורה
בלילה חוזרים אליי זכרונות של אהבה מרה
ואיך היא חתכה בי דק דק
עד שהפכתי לרסיסי אבק

אבל
עמוק בפנים
היכן שאיש לא רואה
דומה לי או נראה
שגם עם אהבה
הייתי נוזל על הרצפה
לא כי אני רוצה
אלא כי אני פשוט כזה

הייתי נופל בזווית של 90 מעלות
ונעלם בין המרצפות