נשוף בי כסירת נייר
לארץ שכולה טוב
מלאה באוויר ותענוג
והרמוניה מרקדת.
נשוק לי בחיוך
כאות פרידה
ללא קנאה
כי הטוב האמיתי בדרך.

ובעת זקנה אחזור אליך
מלאת סיפורים של ארץ אחרת
ונשב על ספסל בחוף ים
כשתשישות היא רק פיזית ושמחה מזמרת.
אספר לך על בורא עולם
ושהוא חי בתוך בנפש.

וכשנמות, נהיה שלווים
חוזרים אל רחם חווה
אל צלע אדם
אל אמא אדמה
אל נשיפת חיים
והאמת של כל אחד.

קרינתו של החיוך תתבסף אל השמש
ואני מקווה שהיא לא תכבה לעולם.

11.1.07