נפתלי אוחנה / כשנכבו האורות |
עלתה להבה מבין גופי,
נשמתי בערה בקירבי.
ואור יקרות פורץ,
ומציף את התהום,
והחושך נס לאחור.
כשנכבו האורות,
בערו עצמותיי,
והרגשתי את נשמתי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|