כל מחשבה ראשונה היא עליך,
לפני כל שינה חולמת ונרדמת עם כעסייך,
כל שיר של נכתב בשבילך,
עזוב אותי כבר,
תן לי לצאת מצילך.

מונולוגים, מילים ואותיות עם שמך,
ספרים שירים ומזמורים,
כאבי - בושתך.
עוד לגימה של יין והדם שלי ספוג,
ספוג באלכוהול והרבה כאב.

דמעות שעוד לא יבשו מהחורף שעבר,
אולי זה טיפות הגשם שעכשיו,
מכורבלת עם מחשבה שכל שיר
נכתב עלינו, בשבילנו, בשבילנו.

מונולוגים, מילים ואותיות עם שמך,
ספרים שירים ומזמורים,
כאבי - בושתך.
עוד לגימה של יין והדם שלי ספוג,
ספוג באלכוהול והרבה כאב.


ומה נשאר? נשארה הקנאה,
אוכלת לי את הלב ואת השאריות לפח,
אכזבות ב"דיליי", שירים בלי מנגינה,
כותבת עלייך והמילים זורמות,
יש תכלית אבל אין מנוס.


והזמן, הזמן שמחק לי את חיוך התווים שהתנגן על פניי,
והשעות, אותם שעות שלא ישבו,
והימים, הימים האלה הם עבר.
וההווה שלי נשאר, נשאר עבר.


ומה נשאר?אין מנוס.