"אני לא יודע" השיב אלון, לוגם מהקפה הפושר. "קמתי בבבוקר
וראיתי את זה." אמיר שאב לגימה  רועשת מהתה בלימון שלו. "אז
קמת בבוקר וראית תיכוניסט. דרך אגב, אתה לא צריך להיות בכיתה
עכשיו? " אמר אמיר. "מצחיק מאוד" השיב אלון. "אני לא יודע מה
לעשות. אולי אני חולה באיזה מחלה אקזוטית או משהו?" אמיר לא
השיב ושטף את הכוס במים חמים, סבון ואח"כ שוב מים. הוא היה
טיפוס מאוד יסודי. "אתה מרגיש טוב?" הוא שאל לאחר כמה דקות של
שתיקה. "אני מרגיש... טוב, אני מניח, עד כמה שאדם שמאבד תוך
לילה חמש עשרה שנים מהחיים יכול להרגיש טוב, אני רק מקווה שלא
יצאו לי חצ'קונים " הוא הפליט גיחוך. "אולי כדאי שתראה רופא?
אולי זה איזה אקזמה או מה? אולי אתה אלרגי למשהו?" שאל אמיר.
"אני לא אלרגי לשום דבר, עד כמה שאני יודע, זאת אומרת. ולמען
האמת, אף רופא לא יאמין לי. אולי הוא יחליט שאני סתם נראה צעיר
לגילי. הרי אין שום הוכחה מוצקה לזה שאני צעיר בחמש עשרה שנים
ממה שהייתי אתמול. אני ואתה יודעים את זה, אמא שלי בטוח תחטוף
התקף לב, אולי כמה חברים, אבל זהו, בעצם."
אמיר התיישב מולו והדליק סיגריה. "יש משהו במה שאתה אומר, אבל
בוא באמת נחשוב רגע, מה זה משנה בעצם, אם אתה נראה צעיר יותר?
אולי זה דווקא יכול לעזור?" אמר אמיר וכיבה את הסיגריה במאפרה.
אמיר עישן תמיד רק שתי שאכטות מכל סיגריה. אלון לא הבין את זה
אבל הבית היה מלא בבדלים אכולים למחצה. "איך יעזור? אף אחד לא
יאמין לי שאני בן עשרים ותשע, אוקי, שלושים. אנשים לא יכירו
אותי. אני בקושי הכרתי את עצמי הבוקר ולך לקח גם חמש דקות בערך
להתרגל לרעיון, וגם זה, רק בגלל שאתה גר איתי, אז איך זה יכול
לעזור?" אלון נרעד. זה היה בוקר איום עד עכשיו. וכפי שהדברים
נראו, הוא לא הלך להשתפר. "זה נהדר" אמר אמיר, פניו אורו כמי
שעלה על רעיון אדיר. "תשמע, זה פשוט נהדר. אתה יכול להתחיל את
החיים שלך מחדש. תשנה תספורת או מה, ואף אחד לא יכיר אותך. זה
כאילו שאתה מתחיל מאפס. דף חלק. תחשוב על זה. חיים חדשים, זהות
אחרת. תחשוב על כל הטעויות שעשית, ורצית לתקן. תחשוב על כל
הטעויות, כל הפדיחות, כל ההחלטות השגויות, כל הבחורות, אתה,
עכשיו, עם הנסיון שלך, עם כל מה שאתה יודע ...בנאדם ! את חי את
החלום! או מאן, או מאן! אתה תהיה מלך! אתה קולט? מלך! מה מלך,
קיסר איזה קיסר, צאר!" אמיר ממש רטט מרוב התרגשות. "אתה מבטיח
לא לשכוח אותי אה, יא מניאק!? אני רוצה לשמוע הכל, אתה שומע?
הכל!  "מה הכל? איזה הכל?" התפרץ אלון, "על מה אתה מדבר
בכלל?". אמיר היה מחושמל, הוא הלך במטבח מצד לצד ומילמל "עצום!
עצום!" אלון הביט בו המום. המחשבה החלה לטפטף אט אט לתוך מוחו.
אמיר נעצר והביט בו. "חביבי, הוא אמר, זה דבר גדול מדי מכדי
להשאיר אותו בידי חובבים. אתה בא איתי. אני מכיר את הבנאדם
שיכול לעזור לנו."