הרגע נגמר, המסך נסגר בשריקה חרישית ואני עוצמת עיניי ובוכה.
כל מכאוביי, כל משאלותיי התנקזו לבליל ריקודים מסחרר,
ערבוביה שהייתה ונגמרה כעת.
ואני קורסת לרצפה, מחכה למכה שתבוא,
מחכה שהכאב יעזור להדחיק,
אבל הדממה שסביבי מתעצמת מרגע לרגע,
קולות צופר נשמעים ממרחק ואני קוראת להם בליבי "אני פה!"

עם הסיום, שירי נגדע באיבו,
רגליי קורסות אל הרצפה, זועקות לעזרה
ובליל האושר שפקד את גופי רק לפני שעה
נמחה מליבי,
מזמורי חדל.







ביאליק, קובו אבה עם "חברים" והמון חברים מקסימים במגמה...
13.01.07