אושר: ברוך בואך בצל קורתי. תשתי משהו יקירה?
עונג: שלום חמוד. כן, למה לא. אולי קפה.
אושר: שניה, מיד מביא לך טס עם כל מה שתרצי. קפה מעורב עם
איריש קרים, דליקטס אמיתי. קצת בקלוואה בצד להמתיק את יומך,
ואת המשרת האישי שלי לשרותך. יש לו הוראות לבצע כלללל מה
שתבקשי ללא היסוס. עיסוי כפות הרגלים, מריחה בשמנים ארומטיים,
מה שתרצי.
עונג: אתה מתוק. התגעגעתי אליך נורא. איך היה היום שלך?
אושר: די בסדר. היה לי קצת קשה להתרכז.
עונג: הממ. חשבת עלי, זה בהחלט מקור בלתי אכזב לחוסר ריכוז.
<עונג מפתלת את גווה בפיתוי ומחייכת. לשונה עוברת על שפתיה מצד
לצד>
אושר: רגע. שניה. לפני שאנחנו מגיעים לסייבר-סקס. אני רוצה
לדבר קודם. אחר כך אנחנו לא מצליחים לדבר. בבקשה? עוד שניה?
עונג: טוב. אני אתאפק. קשה לי, אתה יודע. חשבתי עליך הבוקר
כשנסעתי לעבודה, וחייכתי אל כל הנהגים בפקק תוך שאני מחככת את
הירכיים שלי זו בזו, ומרגישה את החום עולה מהן.
אושר: עונג, בבקשה? גם ככה קשה לי להתרכז.
עונג: טוב. אני שותקת. אף מילה. הפה שלי סגור ישאר סגור לעד.
אני לא מוציאה הגה. בסדר?
אושר: פסיכית קטנה. תשתי רגע את האיריש קרים שלך ותקשיבי.
עונג: אני איתך, עד הסוף המר.
אושר: אני רוצה לקחת אותך אחורה, המון זמן. לערב שבו נפגשנו.
את זוכרת משהו מזה?
עונג: כן. הייתי בחדר שקראו לו "בינינו" עם איזה טיפוס נאלח
במיוחד.
אושר: ואז היו לך בעיות תקשורת. וזמן קצר לאחר מכן אני
הופעתי.
עונג: נכון. איך אתה יודע?
אושר: כי. כי. אני רוצה לספר לך סיפור קטן, בסדר?
עונג: מקשיבה. <עונג מתיישבת בנוחות על הכסא, עוצמת עיניים
ושולחת יד מגששת אל ערוותה. היא א-ו-ה-ב-ת את הסיפורים של
אושר. כןןן. עוד>
אושר: עונג. בבקשה. אמרת שתקשיבי. אני רוצה שיחה רצינית. את
רוצה שנעשה לך איזה סייבר קטן שתרגעי קצת, ואז נמשיך?
עונג: לא. אני בסדר. אולי פשוט נמלא את הפה שלי באיברים
מסויימים שלך, ואז לא אוכל לקשקש יותר? בסדר בסדר, אני מקשיבה.
<עונג מזפזפת את פיה בריצ'רץ' ופוקחת עינים ואוזנים גדולות>
אושר: באותו הערב הייתי בחדר שנקרא "בינינו", ונתקלתי בבעיות
תקשורת. נתקעתי, כרגיל. אני כבר מתורגל בזה. יצאתי מהצ'אט,
נכנסתי חזרה, אבל לא יכולתי להכנס בניק הקודם שלי כי היה תפוס.
אז חזרתי בשם אושר.
עונג: אתה היית הטיפוס הנאלח? אבל היית הרבה יותר נחמד
ממנו..
אושר: לא. תקשיבי בבקשה. אני ממשיך.
אושר: כשחזרתי לחדר שבו הייתי, ראיתי שם את הניק שלי. זה היה
מפחיד, מטריד, כאילו מישהו בא ומביט מאחורי הגב שלי בזמן שאני
כותב. לא יכולתי להשתחרר מהחרדה. החלטתי שאני חייב להתייצב
מולה. בהיסוס התחלתי לדבר עם הניק שלי.
עונג: מי זה היה?
אושר: קראו לה עונג.
אושר: עונג, את שם? את איתי?
עונג: כככן. אני לא בטוחה לאן אתה חותר.
אושר: עוד שניה. אני ממשיך. התחלתי לדבר איתה. היא התגלתה
כאשה מקסימה, שנונה, כיפית, סקסית.
עונג: תודה תודה.
אושר: אין בעד מה, תבואי כל יום. עוד קפה עם איריש קרים?
עונג: כן. זו הסיבה שאני אוהבת לבוא לחדר הזה, האירוח פה
משהו בן זונה. אני ממליצה לכל החברות שלי.
אושר: שקרנית. את שומרת אותי בסוד מהחברות שלך, מפחדת שהן
יבואו ויקטפו אותי. למה לא תזמיני כמה מהן? יחד תסובבו סביבי,
כל אחת מלטפת ומענגת איבר אחר ממני, ואני אשב לי כמלך בהרמונו
ואעניק לכן מחסדי מדי פעם?
עונג: היית מת.
אושר: מת? הממ. טוב, אני ממשיך. ככל שארכה השיחה בינינו חשתי
שמצאתי לי נשמה תאומה, מישהי שמבינה אותי יותר טוב מכולן.
וכשהגענו לסייבר-סקס, רק מעט אחרי כן, זה היה ארוע מדהים
בעוצמתו. היא ניגנה על כל כלי התזמורת, אמנית אמיתית.
עונג: תודה חמוד. גם אתה די בסדר.
אושר: המשכנו להפגש ערב ערב באותו החדר. וככל שנפגשנו יותר,
גבר ועלה בי החשד. היינו כל כך דומים. אותן תאוות, אותם
חלומות, אותן ציפיות. ובנוסף תמיד נותר זכרון הניק שהיה לי
בערב הראשון. אולי אנחנו אותו האדם? התחלתי לקרוא קצת חומר
עיוני בנושא.
עונג: אני לא מבינה לאן אתה חותר. אני אשה. אני יודעת שאני
אשה.
אושר: ואני גבר, ואני יודע שאני גבר. אבל לצ'אט יש חוקים
משלו.
עונג: איך יתכן שאני ואתה אותו האדם? אוף. הרסת לי את כל
המוזה. בחיים אני לא רוצה לעשות איתך יותר סייבר-סקס.
אושר: תרשי לי לחלוק עליך יקירתי. הרי מספיק שאעמוד מאחוריך,
אנשוף אל תוך אוזנך, ואתחיל ללקק אותך קצת מאחוריה במקום שמשגע
אותך, ואז אנשוך את השריר של הכתף תוך שאני מניח ידים על השדים
שלך מכווץ אותן בעדינות, מרגיש את הפטמה חומקת בין אצבעותי,
מתחכך באחוריך, משמיע נהמות עמוקות.
עונג: אוי. אושר. אוי.
אושר: אני מצטער. אני אפסיק. אמרנו שמדברים. התחלתי לחקור את
הנושא, לקרוא. את מבינה משהו במחשבים?
עונג: לא. ממש לא. זה נושא שאף פעם לא עניין אותי.
אושר: כן, אני יודע. גם אני התחלתי להכנס אליו רק לפני חודש,
קצת אחרי שנפגשנו. שמעת פעם על המושג התפצלות, או מזלג? נקרא
בלעז
fork
עונג: לא. ממש לא.
אושר: נניח שרוצים שתוכנית תבצע שתי פעולות בו זמנית. אפשר
לפצל אותה לשני תהליכים שונים, והם רצים במקביל, בלי לדעת זה
על קיומו של השני. תהליך האב יכול לקבל אינדיקציה לכך שיש לו
תהליך בן, כי הוא יכול לשאול את מערכת ההפעלה שאלה, ולקבל את
מספר התהליך של הבן. תהליך הבן לא יודע דבר על האב, מלבד
קיומו, אלא אם כן יתן לו האב מרצונו החופשי מידע כזה.
עונג: אני מקשיבה, אבל לא מבינה מה זה קשור.
אושר: כשהם חוזרים, יש לכל תהליך אינדיקציה מסויימת המציינת
האם התהליך הוא תהליך האב, או תהליך הבן. תהליך האב ממשיך את
התוכנית כפי שהיא רשומה.
עונג: ומה קורה לתהליך הבן?
אושר: תהליך הבן נקטע. אין בו צורך יותר. הוא מסתיים. הורגים
אותו.
עונג: הורגים. איזו מילה טעונה. מדובר בסך הכל בתוכנית מחשב,
למה להיות כזה דרמטי? ומה זה קשור בכלל לענייננו.
אושר: אני מגיע לזה מיד. באותו הערב בו נפגשנו. התקלה
בתקשורת. היא היוותה מעין מזלג. את מבינה? אני תהליך הבן.
עונג: מה? על מה אתה מדבר? אנחנו אנשים. בשר ודם. אני
לפחות.
אושר: והדרך היחידה שמצאתי בספרות שבה יכול תהליך הבן
להתקיים, היא רצח אב. אז הוא יכול לתפוש את מקומו של תהליך
האב. את מבינה עונג? אני מצטער, לא הייתה לי ברירה אחרת.
עונג: לא. אני לא מבינה כלום. כואב לי הראש, ויש לי סחרחורת.
קשה לי להתרכז. מה אתה מנסה לומר?
אושר: אני מנסה לומר שהאיריש קרים בקפה שלך מסווה טעמו של
רעל. אני מנסה לומר שטעית כשבאת לכאן הערב, שטעית כשנתת לי
להיות המארח. אני מנסה לומר לך שלום. אני מנסה לומר לך שלמרות
הכל קשה לי להפרד. אני מנסה לומר שהניק אושר לא מאד הולם לי.
אני מנסה לומר שאני אתגעגע אליך מאד.
עונג: אושר? אושר? אני לא רואה כלום. אושר?
אושר: שלום לך. היה לי העונג להכיר אותך. בדרכי שלי אפילו
אהבתי אותך מאד. היי שלום עונג שלי. נפגש בשדות הציד הנצחיים.

<<אושר עוזב את החדר, ובאופן אוטומטי תוכנת הצ'אט בודקת את
מספר המצוטטים הנוכחים בחדר, רואה שהוא ריק, ומוחקת את
"בינינו" מרשימת החדרים>>

(ספטמבר 2000)