אסור לי להיות יותר מדי עם עצמי.
מרוב העדר המעש וריבוי המחשבות,
כל החיפושיות והזחלים שריססתי כבר מזמן בקוטל חרקים
זורמים במין מחול מחליא אל פני השטח.
לפעמים נדמה לי שאם אתן להם לגדול בלי השגחה,
בסוף אהיה רק קליפה של משהו
ריק
ומלא בחללים שמתכלים
בכל רגע שעובר.
הרופאה קבעה שאני צריכה ימי מנוחה
זמן להירגע
זמן בו הגוף יכול לנוח
ולהחלים.
ואז כמו נמלים
המחשבות זורמות
ואולי אני בעצם מרמה את עצמי
שכל כך טוב
ואולי הכל מיותר
וחזרה למצב של שנתיים אחורה.
כבר היו יותר טובים. ככה זה כשהמוח שלי יבש והצבא מחליט לתת
לי יותר מדי גימלים. |
