באישון לילה את פניי אראה...
תרמיל על גבי, פרח בידי
ואחכה...

ממשיכה במסעי הארוך,
שבסיומו אצמיח כנפיים ואעוף ברחבי השמיים.
מצדי האחד תולעים חופנות את ראשן באדמה,
מצדי האחר פרפרים מתרוצצים בין פרחים בלי סיבה.

באישון לילה את פניי אראה....

הוריקן עז מתחולל,
אוחזת בפרח בחוזקה
תרמילי כבד מאי פעם
ובידי,
נותר,
פרח חדגוני,
ללא עלים ולו קוצים חדים.

ידיי מדממות,
אך מסרבת להרפות.
סערות רבות מתגוררות בתרמילי,
אך כאשר הוא סגור,
שקט הוא וריקני.

צללתי במעמקי האוקיינוס
ואותו חציתי מבלי לנשום.
דגים רבים נכנסו לתרמילי
והפרח... עודנו בידי.

באישון לילה את פניי אראה...

על הרים טיפסתי ובדרכי פגשתי
גחליליות רבות שהאירו את דרכי
וביקשו להקל על עולי ולנשוא את תרמילי.

המשכתי בדרכי....

לביצה הגעתי.
הפרח נותר ללא עלי כותרת,
אך קוציו חדים מאי פעם...
ציפורים נודדות,
ביקשו לטפל בידיי הפצועות.
נרתעתי...

עכבישים גדולים נכנסו לתיקי
ואני...
המשכתי לי במסעי...

באישון לילה את פניי אראה ...

ירח מלא מאיר לי את דרכי.
הגעתי ליער,
הזכור לי מתחילת מסעי
והעצים במקום נותרו
חלקם פרחו,
חלקם הזדקנו,
במקום נותרו.

תרמילי כבד מנשוא,
מאיים להפילני.

ביקשתי לשטוף בנהר,
את הזוהמה שצברתי במסעי,
זוהמה שכילתה את גופי,
אך ללא הועיל.

שלפתע דמות נשקפה אליי,
בין זרמי הנהר.
דמות של זחל חולה,
שפרפר עם כנפיים,
הוא כבר לא יהיה.

אשר לגבו תרמיל גדול ומלא
ולו ידיים אדומות נוטפות
ובין אצבעותיו הרועדות,
גבעול קוצני.

באישון לילה את פניי אראה....
ולפתע הבנתי,
נשקפה לי דמותי...

הזחל החולה,
זה אני...