|
06/01/2007
המשקפיים שלי מקדימות את עיניי בפני העולם
המרחק האווירי קבוע רק האוויר מתחלף כמו
הצבע המכהה שעותיי או מבהיר רגעיי.
לפעמים אני מסיר אותן חושב אמת תצמח בין רגע
בבהירות טבעית נושמת. אך אותה הכהות שוב
מתחלפת והשקיפות שהיתה חוזרת.
אין חדש או ישן אחר או אחרת, תמיד אותה
"גברת" בין ערומת עין בין ממושקפת.
והמבט קבוע, רק הזווית לפעמים מצב קיים שוברת. |
|
|
אז איך שאני
יושב שם, בחדר
שלי, פתאום אני
שומע קול. אני
מסתכל מהחלון,
לא רואה כלום.
פתאום עוד פעם
הקול הזה. אני
פותח את הדלת
וצועק "מישהו
בבית?" אף אחד
לא עונה. אני
חוזר לחדר. שוב
הקול הזה. אני
מנסה לשמוע
מאיפה הקולות
מגיעים. בסוף
אני מגלה שהם
מהבטן שלי.
(מתוך ספר
הציטוטים
המפוברקים
המפוברק) |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.