|
קם בה הרצון
לעסוק בשירתה
לדשדש ברגע
לסחוט את חוטי
המחשבה המתעתעים
לרגע אחד מזוקק
לכרוך למשהו חסר שם וזהות
שירה לא קוראת שירה
של משוררים מעורכים
לבטח גם לא את פרי עטה
מפחדת היא שוב להישאב
לרגישות המתהפכת
לריקנותה שלה
שירה תמיד רגישה
תמיד מכה על חטאי
חינם
מתי תכתוב
שירי גבורה ?
אין לה רגעי שבירה
או אפור
הצללים שלה
בצבעי אדום -ירוק
מכסה את עצמה
בקירות שלילה
של לא שלה
לא אכפת לה
מוכה וקמה
תוך שניה
ללא צל של מחשבה
לא צריכה חברים
עובדת ,לא לומדת
לא חזקה וגם לא חלשה
נעה בין הבינוניות
מהנדסת לה פתיתים
של רגש
אין לה ימים רעים
לא מנקזת שברירי קרן אור
לא מייפה במטפורות
את הבדידות
לא מאבקת או מחפשת
את
הקן אשר יחלץ
התבונות
מבית הבובות
השירה שלי
היא לא אני
היא לא מסוכרת
היא לא מזוינת בנשק
אלא בזרמי רגש
שעוטפים את מי שאני
השירה שלי
היא לא
אני |
|
|
"זה כמו כל
הבלונדיניות
האלו שמסתובבות
עם הכלב שלהם
בצפון תל-אביב,
וכשהוא מחרבן הם
אוספות לו את
החרא בשקית
ניילון.
אז באמת תודה
שאספת את החרא,
אבל מי בכלל
רוצה לגעת בך
יותר.."
ציטוט אחד
המרצים המרתקים
ביותר שהיו לי. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.