מתברר שגם כאן יורד גשם.
גשם שוטף את העיר ואותי
הכל דומם.
אינני חוששת מהדממה הגשומה הזו,
אלא רק ממה שיוותר בסופה.
הצורך לעשות משהו,
לצאת ממנה,
ללכת יחפה על הרצפות הרטובות
הקפואות מקור
שטופות ונקיות
סטריליות.
מזוקקות.
דורכת עליהן והן נקיות מהכל
ממני, מחיי
מההווה ומהאתמול

שגרה.
אם היא גוררת דכאון או סתם דממה.
השמיים בוכים עלי ועל הילדים
שהולכים לצבא.
שגרה. בשטחים מתרוצצת לה מלחמה.

ואני כאן בבית,
אין לי זכות אבל אני
בכל זאת בוכה.
בכל זאת בוכה.
בכל זאת לבד.
הרצון ליצור קשר נגוע כולו
בפחד.
לא רוצה לצאת מזה, רוצה
רק מגע.
פוחדת שהכל יתנפץ אז
אני בוכה.
הלוואי ואני לנצח תחת שמיכה.