26/11/2006
ארבע מאות וחמש זוהר מרצד משהו
הכתובת כתובה על הקיר.
ירוקים הקווים בזוויות ישרות
ארוכים למשעי,
דלתות נפתחות ונסגרות.
נסגרות ונפתחות
עם הרף.
התחנה הזאת רואה ראשים
יום יום,
מתחממת בחוסר סבלנות
המפזמת שמעמום על ספסל הברזל
הירוק.
ישבנים הם עוברי אורח קבועים
על מקומות הצפייה.
כאן אין כסאות שמורים
והכתובת תמיד כתובה על הקיר.
גם מחר, באדום מול אדם בוער
כי האנשים תמיד ממהרים
בוער בוער בוער
והדלתות
נפתחות נסגרות
נסגרות נפתחות
בוער בוער בוער.
עכשיו ראיתי עצמי תולש
מודעות ממרזבי הימים, ומיד
עולות חדשות נדבקות היטב
בהחלט היטב.
תולש עוקר את לשדן
ובכל זאת מתחדשות
ושמי חרוט שחור על רקע לבן. |