|
רקדתי עם נערה טטארית
שגופה דיבר בשפה אחרת
כול כך מוכרת ונכונה.
תמימות האמת של הרגש
מעל למשוכות זמן וגבול
כחיוך אחרון שניצרב.
למדתי להתכרבל ללא בושה
להתפתל על הריצפה
ולעמוד עם בירכי על גבה. |
|
|
בגיגול הקודם
הייתי זה שגוזר
את הפסטה.
דק-דק-דק הייתי
גוזר. קראו לי
לוצ'יאנו שגוזר
דק-דק (באיטלקית
זה הולך יותר
טוב, אבל לא
תבינו).
המאפיונר
הקומפולסיבי
ברגע מיסטי |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.